דברים שאפל לא אוהבת:
לשמחתי, לי יש טלפון שיש לו חנות פורנו שלמה (לאודים יש את הנקסוס1, אצלו הפורנו הוא גם בהיי דפינשן).
דברים שאפל לא אוהבת:
לשמחתי, לי יש טלפון שיש לו חנות פורנו שלמה (לאודים יש את הנקסוס1, אצלו הפורנו הוא גם בהיי דפינשן).
באיחור אופנתי (נניח), גיליתי שלפני שבוע נערך "record store day". אין הוכחה טובה מכך שענף מסחר מסויים מחרחר למוות כשצריך להזכיר שהוא קיים בכלל, וראו גם את free comic book day. מעניין אם היה פעם "יום חנויות מכונות הכתיבה".
אני לא רוצה להצטרף למקהלה היוונית שבוכה שהאינטרנט, על הטורנטים והחנויות המקוונות, הרג את התקליטים. נגמלתי מהנוסטלגיה המזוייפת לחתיכות פלסטיק מזהמות, שבירות, וכבדות. אבל מעניין אותי, ממרום שנותי, להבין מה מחליף אותן.
כשהגעתי לירושלים לפני עשור כבר היה לי כרטיס אשראי והייתי מזמין קבוע מהדואר, וגם משאיר חלק יפה מהמשכורת בחנות יד שניה בת"א (עברתי שם לפני כמה חודשים, אחרי שלא הייתי שנים, גיליתי שאוסף האייטיז המעולה שלהם נמכר כמעט כולו). אבל בכל זאת הייתי מבקר הרבה בבאלאנס. זה היה מקום מפגש חברתי בדיוק כמו שזה היה עסק.
מה מספק את הפונקציה החברתית הזו היום? אני יודע שאלו לא חנויות תקליטים. שם ריק כמו הקבר של גראנט, או השכל של השכנות שלי.
איפה ילדים נפגשים עם ילדים עם טעם דומה, בתקווה הלא-ריאלית שיצא מזה זיון? פייסבוק? במקרה הטוב הוא יציע לך להיות חבר של האמא של האקסית. הפגישות האקראיות בו מעטות, אם בכלל.
פורומים באינטרנט? חבר מנהל שניים בתקווה שיצא לו מזה זיון, וטרם (ואלוהים יודע שהוא מנסה).
מה אני מפספס כאן? איפה האקשן היום? (לא שאני רוצה להשתתף — אני זקן מדי בשביל זה; אבל הסקרנות עוד תעשה לי התקף לב, שבגילי המתקדם הוא קצת מסוכן)
מתוך פרוטוקול מס' 167 מישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת:
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה מזכיר לי סיפור. בשנת 1997 הייתי בתפקיד אחר במסגרתו הייתי בביקור בהולנד עם ראש הממשלה נתניהו. הגיע אדם גבה קומה רכוב על אופניים ללשכת ראש הממשלה בהולנד, לכניסה הרגילה, ומאבטחי ראש הממשלה לא התירו לו להיכנס, כאשר אחרי בדיקה הסתבר שזה היה ראש ממשלת הולנד. למיטב זכרוני, בלי קסדה. זה סיפור אמיתי לחלוטין. [...] הוא הגיע ללשכתו רכוב על אופניים.
(ותודה לאיציק H שנכח בישיבה וסיפר לי עליה)
יש פתגם בריטי שאין טעם לשחד עיתונאי, משום שאין דבר בזוי שהוא לא יעשה מרצונו החופשי. ולכן אני נוהג בסלחנות עם העיתונות, כיוון שאיני מצפה לכלום. ולמרות זאת מדי פעם מופיע ידיעה מגעילה במיוחד, עד שכאחרון הפנסיונרים חסרי המעש גם אני מרגיש צורך לכתוב למערכת, או לפרסם פוסט, בהתאם לצייטגייסט.
מה שהקפיץ לי את הפיוזים כמו טוסטר מקולקל זו ידיעה באתר של עכבר העיר על העצרת בכיכר אתמול (התלבטתי והחלטתי שלא לפרסם קישור, מסיבות שיובנו בהמשך). בידיעה מצוטט איתן פוקס כאומר "מצער אותי ש[...] לא מכיר במה שמוטל עליו כדמות ציבורית, כמו שמצער אותי שהאמניות [...] ו[...] לא נמצאות".
אמנם נטייתם המינית של שלושת הנ"ל היא סוד גלוי, אבל עדיין סוד, שכן הם מעולם לא יצאו מהארון. איתן פוקס הוציא אותם בכוח, וזו התנהגות מחרידה ומגעילה, שלדעתי עומדת בניגוד ללקח שהיה אמור להלמד מהארועים האחרונים.
שהרי הזכות לחופש לנטיה מינית כוללת גם את הזכות להשאר בארון. איתן פוקס (וגם בן זוגו, שהנחה את העצרת אתמול, נוהג לעשות כך) לא מכירים בכך; ואל יתפלאו שישנם אחרים שפוגעים בזכותם שלהם, שכשהם עצמם לא מכירים בזכותם של אחרים.
וכמובן שגם העורכים שלא השמיטו את הציטוט מהכתבה ראויים לאותו גיהנום.
אכן.
יש מי שמנופף בדגלים מעל כל במה ועצרת, ויש מי שבוחר להעביר את המסרים שלו באמצעות האמנות שלו והשירים שהוא כותב, כפי שעושה אותו זמר שאיתן פוקס בחר באופן מקומם ומבזה להוציא מן הארון. תתבייש לך מר פוקס, אתה בושה לקהילה. אותי אתה בוודאי לא מייצג
איתן פוקס, רכלן חסר רגישות ואחריות.
תתבייש לך.
איתן פוקס – אנחנו לא צריכים אותו כדי לדעת "שההוא שלא בא לעצרת " הוא הומו,ולכן אינו נחשב רכלן,אבל אותו אמן שלא בא,מעולם לא בא לשום עצרת,לשום מקום שהרבה אמנים ראו לנכון לדבר עליו,כמו גלעד שליט,למה הוא היחיד שאינו מתראין או תורם לנושא שליט שהוא הנושא הכי כאוב במדינת ישראל?
אייל גולן כתב מכתב כואב ואישי לכנסת בענין שליט,וניצל את כוחו ופרסומו fאמן מוביל בארץ כדי להשמיע את קולו בכנסת.
שלמה ארצי ביקש משאלה ביום הולדתו האחרון,שגלעד שליט ידליק איתנו נר ראשון של חנוכה.
,וזה ראוי לציון בשבילי כאמא,וכאחת שמאזינה לזמרים רבים ומעריכה את יכולתם לתרום לציבור ולא רק לתועלתם האישית.
אותו אומן מסרב לצאת מהארון,לא איכפת לי הארון שבתוכו הוא נמצא ושישאר שם מצידי ,אלא מי ומה יש בארון ההוא,שגורם לו לא לצאת מתוך אותו ארון?מה השדים והרוחות שהוא מחביא שם?
ולדעתי לזה התכוון מר איתן פוקס ,לא עצם היציאה מהארון,אלא חשיפתה של תכולת הארון?
צר לי שאחד מוערך כמו איתן פוקס שאיני מכירה אישית ,נחשב בעיני אחדים כרכלן,מה שהוא אמר לכם,כל הציבור הנשי במדינה כבר יודע מזמן!
רבים הפוליטיקאים שהייתי מחליפה אותם בגלעד שליט ברצון רב,אך מכיוון שלא ניתן לעשות כך,וחבל,אין לנו אלא לקוות שה-"עיסקה" שתיעשה בנוגע לגלעד שליט תהיה הוגנת ולא פוליטית.
יש רוצחים יהודים שמקבלים חנינות ויוצאים לחופשי אך אנו איננו מודעים לכולם אלא אם היו מעורבים ברצח של אישיות מפורסמת.
להזכירך,יש כמה מחבלים שהיו ברשות ישראל כעשרים וחמש או יותר שנים,ולבסוף שוחררו בכל זאת,ומה שקבלנו תמורת השמירה עליהם היו ארונות בלבד.(ואת הכף לשחרור המסוכנים ביותר שהיו בשבי שלנו.)
אמור לי,מה היית אומר לחייל קרבי שמתגייס? האם היית אומר לו,מות,או פול בשבי,זו בעיה שלך,או אומר לו שמדינת ישראל תעשה ככל שביכולתה להצילו?
לצערי,המוות יכול להיות בלתי נמנע בשדה קרב,אך השבי יכול להסתיים,שלא כמו המוות. אנחנו יכולים לאמר לחייל שאם ימצא את מותו בקרב,לא נוכל להצילו,אבל אם יאמרו להם, שכל מה שיקרה להם שלא באחריות המדינה,מי ירצה בכלל להתגייס? מי ישמור על כל תושבי המרכז השאננים,שאינם חשים על בשרם את טעם האש בדרום,כמונו,אבל,אתם יודעים,יש לעזה נשק שמגיע עד תל אביב אז כשזה יקרה,אל תגידו שלא הזהרנו אתכם.והטעם של האש הוא מר וכואב מנסיון.
אנחנו בדרום לא מאמינים לממשלות שמתחלפות,אנחנו לא מאמינים בעיסקאות שנרקמות מאחורי גבם של הבוחרים, ואני מקווה שגלעד שליט יחזור לביתו ,למשפחתו,וכל יושבי הכורסאות יוכלו לצקצק בלשונם אם היה או לא היה כדאי,העיקר שזה יהיה אחרי השחרור שלו אמן!
וחלילה,איני נחשבת רובוט טוקבקים ,כלשונך,נהפוך הוא,ברוב המקרים אני נמנעת לתת את דעתי בטוקבקים, ובמקרה הזה ראיתי לנכון לכתוב תגובה משום הכאב הרב שיש בי על אחדים מהענינים החשובים במדינה.
כל מה שאנו זקוקים לו בעת משבר הוא תמיכה,אבל אותו אחד "שלא בא לעצרת,"מעולם לא השמיע את קולו לגבי שום מטרה נעלה שאליה נרתמו מיטב האמנים בארץ.
בימים שהיו להקות צבאיות הם נהגו להופיע בכל מקום שהיו בו חיילים,גם בחזית,וכל מה שנדרש
מאותו אמן ,בסך הכל ,להגיע לכיכר שקרובה לביתו,לא בחזית הקרב,לשיר שיר אחד ולהביע אהדה ותמיכה על עוול שנעשה בילדים תמימים,ולא משנה אם הם שיכים למגזר ההומו-לסבי או לא,זה מה שהוא נתבקש לעשות,יתכן ותגובתו של מר פוקס מוקצנת(גם לפי טעמי,כי אני אישית הייתי משאירה אותו בארון ואוטמת ולא טורחת להוציאו) .
מיותר לציין שבכיכר היו רבים שלא מן המגזר הנ"ל,וכל מה שאותו אמן ראה מול עיניו היה רק את טובתו האישית,ואף טרח להודיע ברגע האחרון על אי בואו.
היה לי מזל שבין כל אלפי הלינקים היומיים שאנדרו סאליבן מפרסם (אין לי מושג איך הוא מספיק. רק להקליד את כל מה שהוא כותב ביום ייקח לי יומיים), מצאתי את הלינק לאתר שמצדיק סטריאוטיפים, והוא גם מצחיק.
יש לי הרבה מה לכתוב על זה, אבל סייג לחוכמה שתיקה וגו'
"עזבו" זה באמת מופת של יופומיזם טיפוסי לשיח הגרמני. מצד שני ההיסטוריה מוכיחה שתמיד היה להם כשרון לרומם מילים בנאליות למשמעות חדשה ומחרידה.
רציתי לשתף אתכם בלהקה חדשה שאני מאוד אוהב, http://www.sistersuvi.com/
מומלץ: Sister Suvi – I'm An American (גרסה חיה)
לא הסגנון שלי, אבל שיר טוב
טו-אוב!
אני מנסה פה משהו חדש (מרץ זה חדש), עיצוב מחקה טוויטר הנקרא P2:
http://en.blog.wordpress.com/2009/03/11/p2-the-new-prologue/
מי שיש לו יוזר יכול להוסיף פוסט מתוך הדף הראשי. ומי שאין לו, יכול לבקש.
כולם יכולים כמובן להגיב מתוך הדף הראשי.
אה, וגם הדף (הראשי!) מתעדכן אוטומטית. יהיי.
אני מודה שברגעים הראשונים שראיתי את תוצאות הבחירות הרהרתי לעצמי בתוגה שמוטב היה לו נתניהו זכה ביתרון כפי שניבאו לו הסקרים בשבוע שלפני והתהליך להקמת הממשלה היה מותנע כבר במקום ויכוח הטוענים לכתר המטופש שפצח במקום. גם כך על אף שלבני מבחינה אישיותית מאוסה פחות מנתניהו הרי שמבחינה אידאולוגית ברור לכל שמדובר בתאומים סיאמיים, הן בנושא המדיני והן בעניין הכלכלי-חברתי, ולפחות במה שנוגע למינויים, מיועדי נתניהו לתיק האוצר ולתיק המשפטים, אם לִמְנות כמה שיש להם נגיעה יותר ממשמעותית לגביי, כבר עדיפים בעיניי על מורשת אולמרט שלבני הצהירה שבכוונתה לשמר. מן הסתם גם בין תומכי הליכוד היו מי שהרגישו כמוני, שהיו מעדיפים לנחול תבוסה ברורה ולא לשרות בחוסר הודאות הפריך הזה.
אבל כשהתחלתי לשמוע מסביב את כל הקולות הקוראים ללבני לוותר, כמו הפוסט ההזוי במיוחד של רביב דרוקר שמציע לה לקחת את תיק הבטחון במקום (רק ההנחה לבדה שהיא מספיק סתומה לשחזר את הטעות של עמיר פרץ היא עלבון לאינטליגנציה) התחלתי להתעצבן באמת. למה זה כל כך מובן מאליו לכל זכרי האלפא האלה שהיא זו שצריכה לוותר? מה פתאום? הרי היא זו שזכתה במנדט אחד יותר. ולמעט ש"ס אולי שכבר סגרו את הדיל עם נתניהו בעת נסיונה הקודם (וכן, לא שכחתי שהוא כשל) להקים קואליציה, את אותן המפלגות בדיוק שהוא יכול לצרף אליו גם היא יכולה – and then some.
מעבר להישג האלקטורלי המרשים, בעמידה האיתנה שהיא מפגינה ואני מאוד מקווה שתמשיך ותדבק בה עד הסוף היא גם מוכיחה לראשונה שיש לה עוד משהו שבזמנו קצת פקפקתי בקיומו: עמוד שדרה. ועם הנכס הזה היא תוכל באמת לקחת את הבחירות הבאות בסערה, עם שינוי שיטת הממשל או בלעדיו.
כחלק ממנוי האינטרנט שלי ל-012 קיבלתי תיבת דואר.
כחלק מתיבת הדואר אני מקבל ספאם מ-012 באופן קבוע.
החלטתי הבוקר להסיר את עצמי מרשימת התפוצה, דרך הקישור המיוחד לכתובת הדואר המיוחדת המוחבאת בסוף העמוד הזה*, והתשובה של גוגאל הייתה (חכו לזה) שאין בכלל כזאת כתובת!
This is an automatically generated Delivery Status Notification
Delivery to the following recipient failed permanently:
Technical details of permanent failure:
Google tried to deliver your message, but it was rejected by the recipient domain. We recommend contacting the other email provider for further information about the cause of this error. The error that the other server returned was: 550 550 5.1.1 unknown or illegal alias: removeme@012.net.il (state 14).
* (שהוא גרסה נוספת של הדואל שקיבלתי, הלינקים בהודעה המקורית לא עובדים.)
אמיר 22:57 ב יום יום שבת, 24 לאפריל, 2010 קישור קבוע
בפייסבוק, ללא ספק.
שי 23:58 ב יום יום שבת, 24 לאפריל, 2010 קישור קבוע
i might be doing it wrong, אבל טרם פגשתי אנשים חדשים בפייסבוק. יש שם בעיקר אנשים שהכרתי פעם ורציתי לשכוח מהם.
אמיר 10:33 ב יום יום ראשון, 25 לאפריל, 2010 קישור קבוע
צריך להשתמש באפליקציית הכרויות, כמו
Are you interested?
או
Meet new people
udim 10:33 ב יום יום ראשון, 25 לאפריל, 2010 קישור קבוע
בנוגע לחנויות תקליטים, קניתי אתמול אלבום מ-songs.co.il והתרשמתי לרעה מאיכות האתר ומההורדה. שמות השירים עדיין לא מקודדים ביוניקוד (ולא לכולם יש סיומת), חלק מהשירים הם בכלל גרסת סינגל ולא אלבום, בכוונה מונעים ממך להוריד את תמונת העטיפה, האיכות היא 192, ושמות הקבצים הם שמות השירים מתורגמים חלקית לאנגלית ומלאים בשגיאות.
sharper 18:44 ב יום יום ראשון, 2 למאי, 2010 קישור קבוע
ראיתי שבימים אלו מוצגת תערוכת צילומים שתיעדו את החבורות הבוהמייניות של שנות השישים, שנקראת, איך לא, "ימי כסית". זה בעיקר גורם לך לחשוב איך התופעה הזו, של כנופיות משוררים שיכורים שרובצים בבית הקפה כל היום ומתחרים ביניהם בניבולי פה ובציד זיונים, פסה מן העולם, מבלי שיש להצטער על כך יותר מדי. אולי זה חלק מתהליך כולל מבורך שעובר על החברה הישראלית, שמשילה מעצמה סימנים של קולקטיביזם שבו אפילו הנון-קונפורמיזם הוא כל כך קונפורמיסטי, כשהצורך של אנשים להשתייך לאיזה שהיא קליקה בשביל לנכס לעצמם זהות ומעמד נחלש והולך בהדרגה. אם פעם שמאלנים הלכו להפגנות של שלום עכשיו כדי לקיים מפגש חברתי עם אנשים שהם לא מחבבים מספיק בשביל להזמין אותם הביתה, היום הרשת חוסכת מהם אפילו את הטירחה הזאת. ההיקש לצרכנות בצוותא מתבקש, בדיוק כמו שפוליטיקה היא רק תירוץ.
שי 20:46 ב יום יום ראשון, 2 למאי, 2010 קישור קבוע
שרפר: הנחת היסוד שלי היא שברגע שציבלזציה אנושית פותרת את השאלה "האם יהיה לי מה לאכול מחר", היא עוברת לשאלה של "איך אני משיג זיון". זה שדרגת הגרף של מעגל הזיונים קטנה עדיין דורש להגיע אליו איכשהו.
אני לא מקבל בהכרח את הטענה שלך על אנטי-קולקטיביזם, אני פשוט חושב שהגורם המאחד משתנה. ליתר דיוק, הוא דורש פחות דיאלוג, ויותר משאבים מוניטריים.
חנויות תקליטים, שהיו טבור חברתי, נסגרות מסביב לעולם, לא רק בישראל. אבל אני לא חושב שזה אומר שאנשים מזיינים פחות (אני כן, אבל מסיבות אחרות).
אטרף משרת אוכלוסיה מוגבלת, ובקושי. כמו שכבר כתבתי, פייסבוק לא משלים לי את הפזל בדיוק. אני מנסה להבין מה כן.