השותף: סיכום
אז הנה אני כותב כאן במקום לעשות אלף דברים יותר חשובים, אבל גם אתם חשובים. awww!
בקיצור, עברתי דירה ואין יותר שותף מעצבן (הנכד של בעלי הבית, ככה שאי-אפשר היה לגרש אותו). אני עדיין נחרד בכל פעם שנדמה לי שאני שומע את הדלת של הבית נפתחת או איזה שקשוק מפתחות בדלת, אבל אני מזכיר לעצמי שזה מקסימום יכול להיות גנב (אם זה בכלל בדלת שלי) ואני נרגע.
ביום לפני המעבר ארזתי את שני פחי האשפה והשארתי שקית על הרצפה במקום (מוהאהא!):
- אתה לקחת את הפח?
- כן.
- לא, את הפח שהיה פה.
- כן.
- לא זה, הפח החום שהיה מתחת לכיור.
- כן, הוא שלי.
- אתה בטוח? הוא לא בא עם הדירה?
- לא, אבל אתה כן.
נכון ללפני כמה ימים, הוא עדיין עושה לפחות שעתיים יוגה ביום. כמו כן, הוא פיתח הרגל מגונה של שלוש שעות snooze כל בוקר.
נעימהנהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
מזל טוב!
אם כי בכל פעם שעוברים דירה, משאירים רכוש מאחור בלי להתכוון. בדרך כלל מדובר בכמה 12″ יקרי המציאות, אבל גם לפחי אשפה, כבלים ומזלגות יש נטיה להשאר מאחור.
אני עדיין חושב שדווקא יצאת בזול עם השותף, יכול להיות הרבה יותר גרוע. פעם השותפה שלי חתכה את עצמה בדיוק יום לפני ההגשה של מבחן בית אצל נתי. בפעם אחרת היא שברה את כל הצלחות בבית, פרט לצלחת הארי פוטר מפלסטיק שקיבלתי במתנה עם הקורנפלקס.
ושותפה אחרת שלי היתה אלרגית לניקיון (לא שאני איסטניס, אבל…)
לשותפה הנוכחית יש OCD, אבל את זה בטח אתה כבר יודע.
אי"ה י', אמצא טופס לוטו זוכה ברחוב ואעבור לגור לבד. עד אז…
תראה, שותפים בלתי נראים קשה למצוא. (מסיבות מובנות)
אמרו לי שלא כל השותפים כאלה, ויכול להיות יותר גרוע וכו'. אצלי זה חוסר הפרטיות, ההרגשה שיש מישהו זר בבית.
עומר, אם זכור לי אתה הצלחת למצוא שותפה בלתי-נראית. תגיד היא יכולה להשיג לי נעליים קלות?
אתה מתבלבל, לא כל מי שבצבא הוא אפסנאי.
חי חי חי.
שי - צלחת של הארי פוטר מהקורנפלקס? הא? :O