מה לעשות
ירושלים דועכת. פקוטק הפסיקו, הפינק נסגר (אף פעם לא הייתי), ורק אתמול הייתי בשוט וראיתי על הלוח: "עוד 85 ימים למנאייק" (בעל הבית מפנה אותם). שלשום חשבתי לחזור לסלסה וראיתי שרק הלל עדיין פעיל בעיר הגודש. לא מזמן אמרה לי מישהוי שהבילוי היחיד שנותר כאן זה לאכול מעורב ב-"חצות". אתמול הייתי שם באחת ורבע. נהגי המוניות מהנתיב הנגדי עצרו לפני הגריל וצעקו את ההזמנה שלהם ("שאטא ווא-עמבה"). ישבנו שם בסוכה לאכול: להבקרח, בת זוגתו ששכחתי את שמה, ואני. חשבתי שהחליטו לגמור את שארית החריף בפיתה שלי כי היה כל-כך חריף, אבל בלי החריף ובלי העמבה זה לא זה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
זה גל, עד שיגיעו אנשים חדשים ורעבים שיעשו משהו. ככה זה זה היה גם לפני שנתיים ובסוף תקופת הפיגועים של 2002 ואח"כ העניינים התעוררו. ועל השוט - גוד רידנס.
ייש לך מזל שבת הזוג לא יודעת ששכחת, שוב, את שמה… היא עוד היתה מתנגדת לכך שנזמין אותך לחנוכת הבית ביום חמישי הקרוב.
אגב, שמה קשור לסינגל מאלט מסוים. אולי זה יעזור לך להזכר.
אגב2, אתה מתלונן על החריף? זה חריף-כוסיות. כשתאכל את הפלפל הירוק שלהם, שמטבילים אותו בתמיסת רעל ובנזין, תוכל לבכות ביושר.