The No Asshole Rule: Building a Civilized Workplace and Surviving One That Isn't
מצאתי בדלישס ביקורת על ספר חדש: The No Asshole Rule: Building a Civilized Workplace and Surviving One That Isn't.
הכאילו-ביקורת כאן, והיא מפרטת (מהספר אני מניח): סימנים לזיהוי assholes, איך להימנע מהם, וכיצד להתמודד עימם. והמשעממים בתגובות, אף לא אחד או אחת מהם, לא קישרו לבוסים אגדיים מהתרבות הפופלרית כגון ה-PHB-ים, וה-Michael Scotts למיניהם.
והנה עוד משהו מאותו עט, בו הוא מבלבל אותנו עם פרדוקס השקרן באומרו: "אנשי עסקים! 90% מהעצות לניהול טוב יותר, שוות לתחת." (הבנתם את משחק המילים? תחת, asshole? הא? :))
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
אכן מחדל
במשרד הקודם שבו עבדתי החזקתי בכוננית בעמדה את הספר של דילברט בעברית (תרגום לא משהו) תליתי סטריפים נבחרים על הקיר ושמתי טפט של דוגברט בדסקטופ. כמובן שאיש לא קלט את הניחוח החתרני, ואפילו אחד השותפים הבכירים שקפץ לביקור פעם אמר לי: "איזה שומר מסך יפה! אהבתי"
המשרד בגרסת מייקל סקוט באמת רק הולכת ומשתבחת, למרות שהיה לי קשה להתרגל בהתחלה אחרי הגירסה הבריטית. בעיקר בגלל דוויט הפריק, שבממלכה המאוחדת נקרא גארת והיה סתם חנון רופס חסר עמוד שדרה ומכמיר לב.