לפני כמה ימים שאל אותי סברס בIM אם כבר רכשתי כרטיסים לאירוע האינדי המכונן של השנה החדשה, וכיאה לבחורה עם-אצבע-על-הדופק שאני השבתי מיד בלי להתבלבל: "הא?"
מילא תג המחיר המרתיע (ואצלנו צריך להכפיל הכל פי 2 מה שמעמיד אותנו קרוב לשווה ערך של טולה יפה שתיתן סוטול טוב יותר וגם תחזיק ליותר זמן) אבל האם באמת מתחשק לנו להצטופף בכוכון הפטיפון עם ארבעת נגניו של בילי ומושאי המסטיק הלעוס הזה של דנק אסלר רק כדי לספוג קצת אבק דרכים מהמידווסט? והאם דבנדרה בנהרט בבארבי לא לימד אותנו שומדבר? אכן שאלות נוקבות. אולי צה"ל ידאג לארגן איזה אירוע שיפטור אותנו גם הפעם מההתלבטות המעיקה הזו…