עכשיו צריך להחליף רינגטון…
[זו הכותרת שבחר המאמן שלי בעבודה למייל שהכיל את הידיעה הצפויה למדי על חרחורי הגסיסה של הסדרה]
ואילו הבוקר הידיעה המתורגמת מהניו-יורק טיימס כבר זכתה לכותרת המורבידית (אלימה?) "עונש מוות לאו-סי". טם טא טא טם!
להתרברבויות של שוורץ על החירות האמנותית והעונה הכי טובה בלה-בלה-בלה עוד מוקדם לי להתייחס. ראיתי רק את 3 הפרקים הראשונים של העונה החדשה [והאחרונה - סניף-סניף...] אבל קשה לומר שמסתמנת שם איזו חריגה מהשטאנץ. כל הבעיות והקונפליקטים עדיין נפתרים ב-45 דקות, כל הדמויות נשארו יכנעיות מנדנדות חוץ מראיין שמוסיף לדבוק במשבצת הstrong silent type בעל הבעת פנים אחת שלו, והכל ממשיך להתרחש על רקע הקצפת המוסיקלית של ה"אינדי" המסחרי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
יש לי חבר שראה את הפרקים הראשונים של העונה החדשה והנה מה שהיה לו לומר עליהם:
"קודם כל, יוצר הסדרה טוען שלמד מלקחי העבר (ואני מקווה שאכן יעביר חלק מהנסיון הזה לשני הפיילוטים החדשים שלו). זה נכון לסביבות חמשת הפרקים הראשונים, אבל משם נגמר להם הכוח: העלילה מעצבנת והדמויות בטייס אוטומטי.
אם היו מזינים את התסריטים של העונה הראשונה לאחד ממחוללי הספאם הסטטיסטי היינו מקבלים פרקים טובים יותר."