אפשר להרגע, רפי לביא מת
הנהלת הבלוג ועובדיו, או לפחות החתום מעלה, מצרים על פטירתו סוף סוף של רפי לביא, אמן מוכשר ובנזונה רציני.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
לא ידעתי שחיכית בנשימה עצורה
הפֶטִישׁ הפרטי שלי הוא למחוק שמות מרשימת האנשים שהם יותר ממני, וככה אני בונה שעד שאני אתפגר, אולי הרשימה הזו תתקצר באיזה מיליארד שמות.
לא שבאמת הזלתי דמעה על רפי לביא, ואני מכיר אותו רק מהציורים שלו (את הוידאו ארט אני לא סובל), אבל הוא מבחינתי אמן בן-זונה. לא רק בגלל הציורים שלו, במיוחד מהעשור האחרון, שלדעתי הם שיא של יופי ואמירה בדיקט וכמה משיכות, אלא גם כי הוא פשוט בן-זונה במובן הכי סמואל ל. ג'קסוני של המילה.
וכשכזה בן אדם הולך, זה מצדיק לתת איזה גונג בפעמון, מה גם שזה מחזק את הדימוי שלי כגבר רגיש וחובב אמנות, אז בכלל.
האמת שאת הציורים, איך לומר בדיפלומטיות, לא כל כך הבנתי, כמו שכבר כתבתי אז פחות בעדינות. את הכתבה לעומת זאת אני עדיין מוצאת כחומר קריאה מענג. הנה עוד פנינה מתוכה: