ישמח לבב
קינחנו את הביקור המשפחתי בחיפה בנסיעה ליקב אמפורה בכרם מהר"ל, השוכן כפסע מבית הבד של חוות מקורה באזור חוף הכרמל. הנסיעה היא דרך כביש חיפה-תל אביב הישן, דרך דו-סטרית צרה ומלאה מהמורות ותלוליות, שרכבים חולפים בה זה על פני זה בשריקה במהירות היחסית של כמאה ושמונים קילומטר לשעה (כתשעים בכל כיוון). מפחיד לאללה, האמת.
חביות התסיסה באולם הראשי. מחוץ לתמונה: מסוע הענבים למיון ראשוני ומכונת ההלחצה שמפרידה את הענבים מהשזרה (אשכול וגבעולים).
מכונת הביקבוק. 70K מאלו יעברו בה בשנה אחת.
כלובי אכסון מצוננים (16 מעלות צלזיוס) בהם היין הענוג מתאושש מטראומת עזיבת רחם החבית. למשך כששה חודשים.
חביות אלון צרפתי, משתמשים בהן לכל היותר פעמיים ואז נמכרות בפרוטות לחבר'ה שעושים מהן עציצים, למשל
היינן רועי שרכש את השכלתו בפירנצה מדביק בעצמו את תוויות הבקבוקים בעזרת המכונה ואת מדבקת פרס אשכול הזהב (תחרות יין ישראלית). מסתבר שלא רק כאן היין זוכה להערכה, גם בצרפת הוא גרף מדליות ושבחים רבים בתחרויות בינלאומיות, למורת רוחם הגלויה של המארחים השחצנים. גם יינות של יקבים ישראליים אחרים ידעו נחת דומה בשנים האחרונות, כמו גם אחיהם מעברו השני של האטלנטי בעמק קליפורניה, אולי גם בעזרת הגושפנקא ההוליוודית.
טעימות בחדר המרכזי המשקיף להרים
בעליו של היקב מבכרים לשמור על אנונימיות ומסתפקים במתן התשתית והליווי הכספי. אחד החסרונות של היין (ויש שיגידו שזהו דווקא יתרון…) הוא שאינו כשר, מה שמונע מאוכלוסיה לא מבוטלת שצמאה ליין בוטיק איכותי עם תג מחיר סביר למדי ליהנות ממנו. על המדף בסופר לא תמצאו אותו וגם לא בכל חנות, אבל אם תזמינו 12 בקבוקים - אפשר גם מסוגים שונים - יביאו לכם אותם עד הדלת של הבית.
טעמנו שרדונה, רוזה, ושני בלנדים אדומים: מד רד (ממדיטרניאן, ים-תיכוני) וריטון. לבקשתי נמזג לי גם ויונייה, זן לבן שמתחיל לצבור פופולריות כיום, כשלצד אמפורה וירדן נכנסו לאחרונה גם גליל שהשיקו את הגירסה שלהם אך לפני שבועות מספר. מילה על סיורים וטעימות - גם בליימנים כדאי אולי קצת להשקיע ולא לתת להם לשתות יין על גבול המקולקל (המד רד) או תחתית מלאה מיקרו-שבבי שעם (הויונייה), מה שנקרא בלשון העם סֶחְלֶה. במיוחד כשגם גובים מהם 30 15 ש"ח לגולגולת. אפילו אם נדמה לכם שברור והם לא מתכוונים לפתוח את הארנק ולמלא את הבגאז'.
קניתי הביתה את שני הלבנים והרוזה (אני אוהבת יינות של כוסיות) ואת הריטון (שיהיה אדום אחד רציני).
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
"חביות אלון צרפתי, משתמשים בהן לכל היותר פעמיים ואז נמכרות בפרוטות"…
אולי פרוטות, אבל הרבה מאוד, מאוד, מהן. חביות איכותיות חדשות עולות כמה מאות יורו (יש גם בשבע מאות או בשמונה מאות), וחביות איכותיות משומשות יכולות בקלות להגיע למאה דולר ויותר.
כעשירית המחיר, בחשבון זריז..