הילרי קלינטון ותקרת הזכוכית
(קרוס-פוסטינג להודעה שנכתבה במקור בפורום גאווה-לסביות נענע)
המירוץ לנשיאות בארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית מהווה הפעם כר נרחב לשלל התבטאויות מיזוגינסטיות, סקסיסטיות ושוביניסטיות. העיתונות האמריקנית המזוהה ברובה עם אובאמה נחושה להציג את קלינטון מחד כמי שחייבת את כל הצלחתה לבעלה האקס-נשיא ומאידך כאישה כוחנית, דורסנית ונקמנית, ובפשטות: מפלצת. אפילו מורין דאוד, הכותבת השנונה של הניו יורק טיימס המזוהה בדרך-כלל כפמיניסטית, אשר במשך שנים חוותה על בשרה את המעמד המפוקפק של אישה יחידה בין עמיתים לעבודה שכולם ללא יוצא מן הכלל היו ונותרו גברים, התברגה בנוחות בשורת המקטרגים, כשהיא מכנה את קלינטון בטורה מהשבוע החולף "המחסלת" (Terminator) ומהרהרת בשובה להתמודדות בבחירות 2012 מול מקיין בן ה-65 - שהרי לא כלבה נקמנית כהילרי תוותר אי פעם. למען האמת גם הטורים הקודמים של דאוד לא היו אוהדים או סולידריים יותר מבחינה נשית, כמו שאפשר להיווכח למשל בדוגמה המדכדכת הזו מינואר.
בבוסטון גלוב מפרסמת מוניק דויל ספנסר, מי שכתבה בזמנו מדריך להתמודדות באומץ עם סרטן השד, רשימה מלאה בשנאת נשים בפני עצמה על כיצד הרסנו את מקום העבודה והפכנו להיות שנואות הן על ידי הכפופים לנו שאותם אנו מכריחות לעבוד קשה לפחות כמונו ולעשות הרבה שעות נוספות ומזמנות אותם לישיבות צוות ארוכות ומתישות שבהן בעיקר אנחנו מדברות והם דוממים, והן על ידי כל אמהות השכונה שוויתרו על קריירה ונשארו בבית עם ילדיהן שאותן אנחנו מנצלות כבייביסיטר בחינם ומכנות את שבע השעות שבהן אנחנו זורקות את ילדינו אצלן פגישת-משחק. לדויל יש גם, איך לא, פתרון מאוד פשוט לבעייה שלמדה לטענתה מעמיתיה הגברים: להביא מקטורן אחד נוסף למשרד ולהניח אותו מסביב למסעד הכיסא כך שהשרוולים יזלגו משני צידיו; כך, יחשבו כולם שאת עדיין נמצאת בסביבה, למרות שמזמן הסתלקת.
מה שהכי יפה אצל דויל שהיא מצליחה להימנע לחלוטין מלהזכיר את התופעה העגומה הכה נפוצה במקומות עבודה רבים כל כך, שגם אם מבחינת השכלתך, כישורייך והגדרת התפקיד את שוות ערך לעמיתיך הגברים, הן הם והן הבוסים תמיד יתייחסו אלייך כאל משרתת עלובה. הם ישאירו אצלך בחדר ו/או על שולחנך את כוסות הקפה המלוכלכות שלהם שסיימו זה עתה לשתות, הם ייכנסו ללא הזמנה עם מסמך לתיוק כלשהו וידרשו ממך לבדוק את מיקומו של התיק למרות שהם יודעים היטב שמידע מסוג זה מצוי לרווחת כולם במאגר מרכזי אלקטרוני במחשב הנגיש לכל, הם יטרידו אותך בלא הרף בסוגיות מינהלתיות שאינן בכלל בטיפולך על אף ולמרות שכבר הבהרת להם זאת עשרות פעמים, והם לא יחדלו לדבר אלייך בהתנשאות ובזלזול, לעקוץ אותך על כל צעד ושעל ולספר שוב ושוב בדיחות סקסיסטיות ופוגעניות על חשבונך, בין אם לגבי מזגך, כישורייך החברתיים, הזוגיים או האימהיים, תבונתך ויכולותייך האישיות או האינטלקטואליות, כושר השתכרותך וקידומך - ומכל הבא ליד.
לפחות אני מתנחמת מעט כי בעת שחיפשתי את הקישור למאמר של דויל שקראתי במקור במהדורה הבינלאומית המודפסת של ההראלד טריביון (שתחת מטרייתו, אגב, גם מורין דאוד מתפרסמת) נתקלתי באתר המצויין הזה, שמזכיר קצת את פוסט סיקרט אבל מתרכז בדיכוי מיני וגזעי. אני שוקלת להדפיס את התמונות ולתלות אותן על קיר משרדי שמעל ומאחורי השולחן שלי.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
האמנם כל ביקורת הביקורת המופנית לקלינטון בהכרח שוביניסטית? האם טענה כל כך מגוחכת שהבוחר האמריקאי יעדיף נשיא שחור על נשיאה אשא יכולה להחשב ליותר מגוחכת אם לא הייתה ספין מבית היוצר של הקמפיין של קלינטון? האם ניתן להתמודד אם נשיאותה של אשה/שחור/כל מיעוט אחר (למרות שנשים אינן מיעוט) מבלי להיות שוביניסט/גזען/שונא מיעוטים?
האמנם אפשר לבקר את הביקורת מבלי שטענה דמגוגית מעין זו תוטח מייד בפרצופך?
בהחלט.
הביקורת התעלמה מגוון הביקורות הרלוונטיות על קלינטון וקיטלגה את ההתנגדות למועמדותה כהתנגדות הנובעת מהיותה אישה. הקיטלוג של כל ביקורת כתופעה תרבותית של חוסר שיוויון לוקה בדמגוגיות ובגלל המבנה שלה איננה ניתנת להפרכה ( את לא מסכימה אזי את בהכרח שוביניסטית).
חלק ניכר מהביקורת על קלינטון הינו רלוונטי וראוי - האם עובדת היותה סוציאליסטית בהשקפתה ראויה לביקורת? האם חוסר המשמעות בעינייה לזכויות אדם (חוק הפטריוט המפורסם נכתב בתקופת נשיאותו של בעלה, בה הייתה שותפה מלאה) אן הפיכת כח המשטרה האמריקאית לארגון פרהצבאי? האם התייחסותה המבטלת לאמירת אמת ראויה לביקורת? תמיכתה במלחמה בעירק?
עושר הנושאים בהם היא אמורה להיבחן כמועדת לנשיאות איננו יכול להיות מקוטלג כולו כשובניזם. כל המועמדים עוברים גרך הגיהנום הזה, זה חלק מכללי המשחק.
לא יודעת למה יש לי תחושה שמרוב להיטות להביע את הסתייגותך מהגברת אתה שם לי מילים במקלדת, מה גם שאתה מועד בדיוק באותו פח דמגוגי חסר מענה הולם שאתה מייחס לי (את תומכת בה רק משום שהיא אישה).
זה שחלק מהביקורת, או אפילו חלק ניכר ממנה, הינו רלוונטי וראוי כפי שאתה טוען, לא הופך את הנימה של דאוד ושות' לפחות ארסית ומיזוגנית, מה גם שרשימה שלמה על הדמעות של קלינטון או על המלתחה שלה או עד כמה האמינות שלה נפגעה בעקבות פרשת לוינסקי (למה דווקא שלה ולא של בעלה אלוהים יודע) לא נתפסת אצלי בדיוק כביקורת עניינית, אבל שיהיה. ממילא זו לא הפעם הראשונה שקוראים לי פמיניסטית ממורמרת.
אגב אני אישית הייתי מעדיפה לראות את מקיין בבית הלבן. ההתבטאויות ההומופוביות של קלינטון בעבר לא בדיוק קנו לה נקודות זכות אצלי, לתשומת לבך. כל זאת, כמובן, עדיין לא מפריע לי להיגעל מכל הקרקס והעליהום, באותה נשימה.
…ואני דווקא התייחסתי לביקורת על דאוד ולא לסקירה שלך. למעשה לא קטלגתי אותך את את הביקורת שלך בכלל אלא התרעמתי על הקיטלוג של הביקורת על קלינטון.
וכהערת אגב, מקקיין מפחיד אותי לא פחות מקלינטון (למעשה יותר) אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי