אני מודה שברגעים הראשונים שראיתי את תוצאות הבחירות הרהרתי לעצמי בתוגה שמוטב היה לו נתניהו זכה ביתרון כפי שניבאו לו הסקרים בשבוע שלפני והתהליך להקמת הממשלה היה מותנע כבר במקום ויכוח הטוענים לכתר המטופש שפצח במקום. גם כך על אף שלבני מבחינה אישיותית מאוסה פחות מנתניהו הרי שמבחינה אידאולוגית ברור לכל שמדובר בתאומים סיאמיים, הן בנושא המדיני והן בעניין הכלכלי-חברתי, ולפחות במה שנוגע למינויים, מיועדי נתניהו לתיק האוצר ולתיק המשפטים, אם לִמְנות כמה שיש להם נגיעה יותר ממשמעותית לגביי, כבר עדיפים בעיניי על מורשת אולמרט שלבני הצהירה שבכוונתה לשמר. מן הסתם גם בין תומכי הליכוד היו מי שהרגישו כמוני, שהיו מעדיפים לנחול תבוסה ברורה ולא לשרות בחוסר הודאות הפריך הזה.
אבל כשהתחלתי לשמוע מסביב את כל הקולות הקוראים ללבני לוותר, כמו הפוסט ההזוי במיוחד של רביב דרוקר שמציע לה לקחת את תיק הבטחון במקום (רק ההנחה לבדה שהיא מספיק סתומה לשחזר את הטעות של עמיר פרץ היא עלבון לאינטליגנציה) התחלתי להתעצבן באמת. למה זה כל כך מובן מאליו לכל זכרי האלפא האלה שהיא זו שצריכה לוותר? מה פתאום? הרי היא זו שזכתה במנדט אחד יותר. ולמעט ש"ס אולי שכבר סגרו את הדיל עם נתניהו בעת נסיונה הקודם (וכן, לא שכחתי שהוא כשל) להקים קואליציה, את אותן המפלגות בדיוק שהוא יכול לצרף אליו גם היא יכולה – and then some.
מעבר להישג האלקטורלי המרשים, בעמידה האיתנה שהיא מפגינה ואני מאוד מקווה שתמשיך ותדבק בה עד הסוף היא גם מוכיחה לראשונה שיש לה עוד משהו שבזמנו קצת פקפקתי בקיומו: עמוד שדרה. ועם הנכס הזה היא תוכל באמת לקחת את הבחירות הבאות בסערה, עם שינוי שיטת הממשל או בלעדיו.
Updates from sharper RSS
-
לוותר לביבי? זיבי!
sharper
-
הציטוט השבועי לילד
sharper
קימיה דוסון מוציאה אלבום לילדים . התגובות לעותק שכבר דלף הן, איך לומר, רחוקות מהתלהבות. למשל, זו של המשתמש "suspirio" בindietorrents
i want to poop in her mouth so she'll stop singing.
-
אודטה היתה קוראת לזה: פטנט להסרת כתם
sharper
לפני כמה ימים, הגיע אלי לקוח, שהפנה אותי לסרטון שהועלה ביוטיוב. הסרטון הזה היה עולה ראשון בתוצאות החיפוש אחר שמו של הלקוח באתר, והיה נגיש גם לחיפוש בגוגל. הסרטון המדובר האשים את הלקוח שלי בהאשמות איומות וקשות.
אותו לקוח פנה ליוטיוב וביקש להסיר את הסרטון, ותנחשו מה היתה התשובה?
נכון. לא היתה תשובה. למה שהם יתאמצו? הרי לפי הדין האמריקאי אליו כפוף האתר אין כל חובה להסיר סרטון שכזה ולאתר לא תהיה כל אחריות גם אם הסרטון לא יוסר.עו"ד יורם ליכטנשטיין מעלה סוגיה משפטית מעניינת ולא חוסך מקוראיו אף את הפיתול המסקרן שאיפשר לו בתושייתו להביא מזור לתלאותיו של הלקוח המושמץ, כאן.
-
דילמה
sharper
במסגרת אולטימטום שהוטל עליי להחליט עד סוף היום איזה בקבוק אני רוצה מהדיוטי (כרגע ההתלבטות בין קוניאק רמי מרטן VSOP שבמבצע ללפרויג רבע חבית – אם יש למישהו דיעה לכאן או לכאן אל תהססו לחלוק!) נתקלתי בבלוג השתייה המצויין הזה, שמצליח להיות גם אינפורמטיבי וגם נעים מאוד לקריאה, עם תיאורים מפתים שמפעילים את הבלוטות והחיך אפילו על ריק.
עדכון 1: מסתבר שנחתתי ישר ממאדים כי לא היה לי מושג שבישראבלוג התארח בלוג משובח לא פחות בעל תימה דומה כבר מאז 2003, שלאחרונה עבר לוורדפרס, כמקובל.
עדכון 2: כמובן שלבסוף בחרתי בלפרויג. מה השאלה בכלל.
עדכון 3: הנוסע הבא עלינו לטובה באמצע מאי כבר הוזהר בדבר המטלה המתחייבת. במסגרת הצלילה האינטנסיבית במהלך היומיים האחרונים אשר סיומה אינו נראה באופק במי מעיינות סקוטיים זכים, טעמים פירותיים וענני עשן כבול (באופן מטאפורי בלבד למרבה הצער) מסתמנת נעילה על גלנפידיך 15 סולרה ריזרב.
עדכון 4: … או אולי בעצם בלוויני 12. דאמיט. בגלל כל בלוגי האלכוהול האלה אני כבר יומיים כמעט לא באמת עובדת. -
לא לבעלי לב חלש. ברצינות.
sharper
פיצ'פורק מקרינים במסגרת מיזם הטלוויזיה הטרי שלהם (איך לא חשבו על זה קודם?) את hated, סרטו של טוד פיליפס המתעד את ההופעה האחרונה בהחלט – כפי שהסתבר, בדיעבד – של ג'י.ג'י. אלין, פאנק-רוקר שהמילה "שערורייתי" קצת קטנה עליו. כדאי למהר ולתפוס אותו, למקרה שהם רציניים לגבי הקטע של "שבוע אחד בלבד". כמתאבן לפני המנה העיקרית מומלצת הביקורת המשובחת של ch4 על פס הקול שיצא בדיסק נפרד.
-
הילרי קלינטון ותקרת הזכוכית
sharper
(קרוס-פוסטינג להודעה שנכתבה במקור בפורום גאווה-לסביות נענע)
המירוץ לנשיאות בארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית מהווה הפעם כר נרחב לשלל התבטאויות מיזוגינסטיות, סקסיסטיות ושוביניסטיות. העיתונות האמריקנית המזוהה ברובה עם אובאמה נחושה להציג את קלינטון מחד כמי שחייבת את כל הצלחתה לבעלה האקס-נשיא ומאידך כאישה כוחנית, דורסנית ונקמנית, ובפשטות: מפלצת. אפילו מורין דאוד, הכותבת השנונה של הניו יורק טיימס המזוהה בדרך-כלל כפמיניסטית, אשר במשך שנים חוותה על בשרה את המעמד המפוקפק של אישה יחידה בין עמיתים לעבודה שכולם ללא יוצא מן הכלל היו ונותרו גברים, התברגה בנוחות בשורת המקטרגים, כשהיא מכנה את קלינטון בטורה מהשבוע החולף "המחסלת" (Terminator) ומהרהרת בשובה להתמודדות בבחירות 2012 מול מקיין בן ה-65 – שהרי לא כלבה נקמנית כהילרי תוותר אי פעם. למען האמת גם הטורים הקודמים של דאוד לא היו אוהדים או סולידריים יותר מבחינה נשית, כמו שאפשר להיווכח למשל בדוגמה המדכדכת הזו מינואר.
בבוסטון גלוב מפרסמת מוניק דויל ספנסר, מי שכתבה בזמנו מדריך להתמודדות באומץ עם סרטן השד, רשימה מלאה בשנאת נשים בפני עצמה על כיצד הרסנו את מקום העבודה והפכנו להיות שנואות הן על ידי הכפופים לנו שאותם אנו מכריחות לעבוד קשה לפחות כמונו ולעשות הרבה שעות נוספות ומזמנות אותם לישיבות צוות ארוכות ומתישות שבהן בעיקר אנחנו מדברות והם דוממים, והן על ידי כל אמהות השכונה שוויתרו על קריירה ונשארו בבית עם ילדיהן שאותן אנחנו מנצלות כבייביסיטר בחינם ומכנות את שבע השעות שבהן אנחנו זורקות את ילדינו אצלן פגישת-משחק. לדויל יש גם, איך לא, פתרון מאוד פשוט לבעייה שלמדה לטענתה מעמיתיה הגברים: להביא מקטורן אחד נוסף למשרד ולהניח אותו מסביב למסעד הכיסא כך שהשרוולים יזלגו משני צידיו; כך, יחשבו כולם שאת עדיין נמצאת בסביבה, למרות שמזמן הסתלקת.
מה שהכי יפה אצל דויל שהיא מצליחה להימנע לחלוטין מלהזכיר את התופעה העגומה הכה נפוצה במקומות עבודה רבים כל כך, שגם אם מבחינת השכלתך, כישורייך והגדרת התפקיד את שוות ערך לעמיתיך הגברים, הן הם והן הבוסים תמיד יתייחסו אלייך כאל משרתת עלובה. הם ישאירו אצלך בחדר ו/או על שולחנך את כוסות הקפה המלוכלכות שלהם שסיימו זה עתה לשתות, הם ייכנסו ללא הזמנה עם מסמך לתיוק כלשהו וידרשו ממך לבדוק את מיקומו של התיק למרות שהם יודעים היטב שמידע מסוג זה מצוי לרווחת כולם במאגר מרכזי אלקטרוני במחשב הנגיש לכל, הם יטרידו אותך בלא הרף בסוגיות מינהלתיות שאינן בכלל בטיפולך על אף ולמרות שכבר הבהרת להם זאת עשרות פעמים, והם לא יחדלו לדבר אלייך בהתנשאות ובזלזול, לעקוץ אותך על כל צעד ושעל ולספר שוב ושוב בדיחות סקסיסטיות ופוגעניות על חשבונך, בין אם לגבי מזגך, כישורייך החברתיים, הזוגיים או האימהיים, תבונתך ויכולותייך האישיות או האינטלקטואליות, כושר השתכרותך וקידומך – ומכל הבא ליד.
לפחות אני מתנחמת מעט כי בעת שחיפשתי את הקישור למאמר של דויל שקראתי במקור במהדורה הבינלאומית המודפסת של ההראלד טריביון (שתחת מטרייתו, אגב, גם מורין דאוד מתפרסמת) נתקלתי באתר המצויין הזה, שמזכיר קצת את פוסט סיקרט אבל מתרכז בדיכוי מיני וגזעי. אני שוקלת להדפיס את התמונות ולתלות אותן על קיר משרדי שמעל ומאחורי השולחן שלי. -
ויברטור בשפת החנונים?
sharper
הנה דוגמה קלאסית לשטחיות נפוצה שיכולה לעיתים להוציא אותי מדעתי, במיוחד כשבנים של עורכי פטנטים שמגיעים ללשכתי בנסיון חצוף ללקט מידע על בחינות ההסמכה שמועדן מתקרב מצטטים לי אותה בלי להתבלבל -
מיכאל פקטור מדווח בבלוגו על החלטה תקדימית בבית משפט בריטי שקובעת כי תוכנה היא פטנטבילית שלושה-סימני-קריאה! ובתור אסמכתא מובאת איזו ידיעה חדשותית מצ'וקמקת.
אלא שאם טורחים וקוראים את פסק הדין עצמו מתברר די מהר, בעצם כבר מהפיסקה הראשונה, שמדובר בלא יותר מהבהרה מינהלתית, יישור קו עם הפרקטיקה הנהוגה במשרד הפטנטים האירופאי אשר בריטניה חתומה על האמנה המסדירה את התנהלותו, ויישוב סתירה-לכאורה שכביכול התעוררה בעקבות החלטה מנחה של בית הדין לערעורים בפרשת אירוטל (הפרטים במלואם מצויים בפסה"ד ואין לי כוונה להאריך בדיון עליהם).
אז על מה כל הרעש? מה שהוכרז פה הוא בסך הכל שתביעות לנשא-נתונים שתוכנת המחשב הוטבעה בו הן כשירות, עקרונית, בהנחה שהתביעות האנלוגיות לשיטה שהתוכנה מיישמת ולמחשב המתוכנת לבצע את השיטה אושרו, כלומר צלחו את מבחני הכשירות הסטטוטוריים.
תביעות מסוג זה הוכרו לראשונה בפרשת beauregard בארה"ב, וכאן בישראל הקטנה כבר שנים מאשרים אותן בלי להניד עפעף, לפחות כל עוד התביעות בקטגוריות האחרות (שיטה/התקן/מערכת) מאושרות. בלי דיונים משפטיים מייגעים, בלי הוצאות ובלי שכר טרחה לעורכי דין מסכנים שצריכים להתפרנס בדרכים אחרות. -
נולד לריב
sharper
בהמשך לפרשיית ההתגוששות המשפטית על השם המסחרי "כוכב נולד" שגוללתי בזמנו כאן, ננעץ החודש עוד מסמר בארונן של המפיקות (טדי ושידורי קשת) כשהפוסק בקנין רוחני נעתר לבקשת סילוק התנגדותן על הסף שהגיש הצד השני (אילן דנינו, בעל האולפן).
בקשת הסילוק, שהוגשה באיחור מסוים, נומקה (ובצדק) בכך שכל טענות המתנגדת כבר נידונו והוכרעו בהליך התחרות, ואין בידיה עילות או ראיות חדשות שעשויות להפוך את הקערה על פיה.
כרגע, הקלף האחרון שעוד נותר למפיקות במסלול ההתדיינות המשפטית לפני ששולפים את פנקס הצ'קים או מחליפים לתוכנית שם הוא הערעור לעליון שעדיין תלוי ועומד על ההחלטה הראשונה (הליך התחרות). קשה לי להאמין שהעליון יהפוך אותה, תחושה שרק מתחזקת עם ההתפתחות האחרונה.
לקרחת היקרה ביותר במדינה עם תגית מחיר של 400 אלף דולר זה כבר לא יעלה או יוריד.
-
טופי והגורילה
sharper
אחד הסְפּוּפִים (spoofs) היותר משעשעים שנתקלתי בהם לאחרונה
למרות שזה מסתובב בבלוגספירה כבר שנה לא ראיתי את זה עד שאמש הסבו את תשומת לבי. מסתבר שכמה אפילו לא פיקפקו באותנטיות של הסרטונים האלה. ככה, משם לכאן הגעתי לרשימות של מזרחי אחד שקצת נעלב ברצינות מהם, ובאחד הפוסטים היותר אחרונים שלו נתקלתי בסיפור ההזוי-משהו של סוגיית "עמוד האש המזרחי". לא ברור לי מה יותר מדהים בנואלותו, הציפייה הנכזבת בת שלושה עשורים להפקת סדרה היסטורית-תיעודית או ההכחשה ונסיונות השכנוע העצמי הפתולוגיים. זה היה עשוי להיות ערך מפואר בוויקי-פּוּחַ, אנציקלופדית הדיכוי העדתי, שפעם תומר ליכטש הציע ומשום מה טרם הרים אף אחד את הכפפה. -
אופטימיות זהירה
sharper
גיליתי במקרה עוד אלבום גאראג' ריבייבל עברי, שיצא בנענע במאי האחרון והוא ככל הנראה אלבום הבכורה הרשמי של להקת השקרנים, כלומר שמופיע ב"מייג'ור לייבל", אם אפשר לקרוא כך לחטיבת ה'אלטרנטיב' של הד ארצי ואם להאמין לאתר המפוקפק הזה. הטקסטים באווירת שטות ולשון בלחי כמצופה, וגם העטיפה המוסיקלית דריבטיבית בהתאם, הן מבחינת לחן-שני-האקורדים והן בהגשה המחוספסת נטולת ההפקה ובעלת הסאונד הירוד שגורם אפילו למקלחת של בובי פולארד וטובין ספראוט להישמע לידו כמו הרויאל אלברט הול – אבל מעל לכל זה מדובר בשם לא פחות מגאוני:
