sharper « פולקעס

Updates from sharper RSS

מצעד החיים

sharper 22:49 ב יום יום רביעי, 22 לאוגוסט, 2007 | 0 קישור קבוע | להגיב

הבלוגר Dead Man מפרסם באתר Art of the Mix מיקס שכולו על טהרת שירים המטפלים בסוג של הומור כזה או אחר (שחור בעיקר) בדמותו ובנושא ה- איך נאמר זאת בעדינות, שנויה במחלוקת – של אדולף היטלר והנאציזם. בתגובות הוא מזמין את החבר'ה לנסות את כוחם בלהשיב על השאלה שנבחרה לכותרת האוסף האקלקטי: "למה הנאצי חצה את הכביש?"

האמת, שווה גם לקרוא את התגובות. במיוחד השתעשעתי מזאת שלועגת בתחכום גיקי ל"נצחון הרצון"

To provide footage for Triumph der Netzhautstangen (Triumph of the Retinal Rods), Leni Reifenstahl's documentary glorifying Aryan supremacy in color differentiation. The film contains rather disturbing scenes of "lesser peoples" crossing into traffic as the tragic result of red-green color blindness

רגש אשמה פמיניסטי

sharper 19:46 ב יום יום שישי, 17 לאוגוסט, 2007 | 2 קישור קבוע | להגיב

הנה מקרה מוזר של תת-מודע קולקטיבי מכה בנחשול גאה ביבשת הכתיבה והתגבוב המודעים-יתר-על-המידה וגורם לי למבוכה גדולה -
כשנתקלתי בדואו של התאומות הקנדיות הזהות טֶגאן ושרה לראשונה (זה היה במכונית של אודים בדרך לשתות באיזה מקום, ונוגן מתוך האייריבר שהוא רכש בדחף לא נשלט רק כמה שבועות קודם לכן) לקח לי אולי חמש שניות לכל היותר לקטלג אותם במגירה הלא-מחמיאה במיוחד של "מוסיקת-כּוּס". ההופעה שלהן בשני פרקים של הסדרה הכל-לסבית The L Word (פעם במסגרת הפסקול ופעם כאורחות בתפקיד עצמן) כמובן לא גרמה לי לשנות את התיוג הזה, להיפך.
ועכשיו, מול הביקורת של ג'סיקה סוארז בפיצ'פורק, גל מחאת הפמיניסטיות שגרר משפט הפתיחה שלה להלן, ותגובות-הנגד שזרמו בעקבותיו, אני חשה מעט מבויישת והרבה תוהה ומסוקרנת, על איך זה ששתי בחורות שמעולם לא נפגשו ולא דיברו ביניהן בשום דרך שהטכנולוגיה מאפשרת, הגיבו באותה צורה בדיוק, שגם זהה לזו שבה גיימרים מאצ'ואיסטים חובבי מטאל הארד-קור תופסים להקות מטאל "רך" (או כאלו שסרחו באופן אחר)?

Tegan and Sara should no longer be mistaken for tampon rock, a comparison only fair because of the company they kept.

[ההדגשה אינה במקור]
ישמח לבב

sharper 15:23 ב יום יום שני, 13 לאוגוסט, 2007 | 2 קישור קבוע | להגיב

קינחנו את הביקור המשפחתי בחיפה בנסיעה ליקב אמפורה בכרם מהר"ל, השוכן כפסע מבית הבד של חוות מקורה באזור חוף הכרמל. הנסיעה היא דרך כביש חיפה-תל אביב הישן, דרך דו-סטרית צרה ומלאה מהמורות ותלוליות, שרכבים חולפים בה זה על פני זה בשריקה במהירות היחסית של כמאה ושמונים קילומטר לשעה (כתשעים בכל כיוון). מפחיד לאללה, האמת.

חביות התסיסה באולם הראשי. מחוץ לתמונה: מסוע הענבים למיון ראשוני ומכונת ההלחצה שמפרידה את הענבים מהשזרה (אשכול וגבעולים).

מכונת הביקבוק. 70K מאלו יעברו בה בשנה אחת.

כלובי אכסון מצוננים (16 מעלות צלזיוס) בהם היין הענוג מתאושש מטראומת עזיבת רחם החבית. למשך כששה חודשים.

חביות אלון צרפתי, משתמשים בהן לכל היותר פעמיים ואז נמכרות בפרוטות לחבר'ה שעושים מהן עציצים, למשל

היינן רועי שרכש את השכלתו בפירנצה מדביק בעצמו את תוויות הבקבוקים בעזרת המכונה ואת מדבקת פרס אשכול הזהב (תחרות יין ישראלית). מסתבר שלא רק כאן היין זוכה להערכה, גם בצרפת הוא גרף מדליות ושבחים רבים בתחרויות בינלאומיות, למורת רוחם הגלויה של המארחים השחצנים. גם יינות של יקבים ישראליים אחרים ידעו נחת דומה בשנים האחרונות, כמו גם אחיהם מעברו השני של האטלנטי בעמק קליפורניה, אולי גם בעזרת הגושפנקא ההוליוודית.

טעימות בחדר המרכזי המשקיף להרים

בעליו של היקב מבכרים לשמור על אנונימיות ומסתפקים במתן התשתית והליווי הכספי. אחד החסרונות של היין (ויש שיגידו שזהו דווקא יתרון…) הוא שאינו כשר, מה שמונע מאוכלוסיה לא מבוטלת שצמאה ליין בוטיק איכותי עם תג מחיר סביר למדי ליהנות ממנו. על המדף בסופר לא תמצאו אותו וגם לא בכל חנות, אבל אם תזמינו 12 בקבוקים – אפשר גם מסוגים שונים – יביאו לכם אותם עד הדלת של הבית.

טעמנו שרדונה, רוזה, ושני בלנדים אדומים: מד רד (ממדיטרניאן, ים-תיכוני) וריטון. לבקשתי נמזג לי גם ויונייה, זן לבן שמתחיל לצבור פופולריות כיום, כשלצד אמפורה וירדן נכנסו לאחרונה גם גליל שהשיקו את הגירסה שלהם אך לפני שבועות מספר. מילה על סיורים וטעימות – גם בליימנים כדאי אולי קצת להשקיע ולא לתת להם לשתות יין על גבול המקולקל (המד רד) או תחתית מלאה מיקרו-שבבי שעם (הויונייה), מה שנקרא בלשון העם סֶחְלֶה. במיוחד כשגם גובים מהם 30 15 ש"ח לגולגולת. אפילו אם נדמה לכם שברור והם לא מתכוונים לפתוח את הארנק ולמלא את הבגאז'.

קניתי הביתה את שני הלבנים והרוזה (אני אוהבת יינות של כוסיות) ואת הריטון (שיהיה אדום אחד רציני).
jff

sharper 3:37 ב יום יום שבת, 14 ליולי, 2007 | 4 קישור קבוע | להגיב

זהו, מחר מסתיים פסטיבל הקולנוע השנתי בירושלים, והערב ראיתי את הסרט האחרון שלי במסגרתו. השנה בחרתי לי מראש לא פחות מארבעה סרטים והזמנתי לי במרוכז את הכרטיסים מאתר האינטרנט. חייבת לציין לטובה את אורנג' שלמרות הפרסומת הכתומה המעצבנת שלהם בכל מקום שאנחנו נאלצים לסבול הם בהחלט מינפו את כל העניין של השיווק וההזמנה של כרטיסים בפסטיבל. לטעמי היה יבול מאוד מוצלח הפעם, ומכל מה שבחרתי לצפות לא התאכזבתי כלל.
פרספוליס של מרג'אן סטרפי לפי הקומיקס – סליחה, נובלה אוטוביוגרפית – שיצרה על ילדותה והתבגרותה באיראן בזמן גירוש השאה והמלחמה עם עיראק היה מלא הומור טבול בכאב טראגי. האנימציה הרחיבה וגם קצת מילאה במקומות הנכונים את הקו הציורי שבספר. שתי בעיות טכניות העיבו מעט על הצפייה: היות והסרט, כמו הספר, הוא בשחור-לבן, התרגום לאנגלית מצרפתית נבלע לעיתים בחלקות המסך הלבנות ולא ניתן היה לקריאה; וגם, האולם המעפן בתיאטרון ירושלים והשיפוע ההפוך שלו בצירוף רעמת שיער בלתי אפשרית של שני צופים בשורה שלפניי גרמו לכך שבחלק ניכר מהזמן ראיתי בעיקר זוג ראשי ליפה עם קצת סרט ביניהם.
הוא היה איש שקט שמהרגע שקראתי את התקציר שלו ידעתי שאני פשוט חייבת לראות אותו ובכל שבוע העבודה שהקדים לו ציפיתי ונבניתי לקראתו מספר על בחור המפנטז על לקצור את חבריו לאופן ספייס באקדח עד שהקולגה שלו מקדים אותו לכך, ואז הוא מוצא את עצמו יורה בו והופך לגיבור המקום. הקאסט המרשים לסרט האכזרי הזה, שמתנהג כמו אינדי מכל בחינה אחרת, כולל את כריסטיאן סלייטר, אלישה קתברט (הבת של באוור מ-24), וויליאם ה. מייסי.
סטאלגים – שואה ופורנוגרפיה בישראל שעוסק בקשר בין ספרי הסטאלג (מעשיות פרברטיות על התעללות מינית של קצינות אס.אס. בשבויי מלחמה אמריקנים) המושמצים לספרי ק. צטניק שקדמו להם ואשר זכו לתו תקן ממערכת החינוך הממלכתי (אני אישית יכולה להעיד שברשותי נמצא עדיין העותק של "השעון" שאנסו אותנו לקבל בכיתה י'. הוא כולל גם אחרית דבר, סיפורו המופלא של תלמיד גימנסיה מכור לסמים, שניצל ונרפא בזכות הקריאה בספריו של ק. צטניק שהשיבו משמעות לחייו. בררר). חציו הראשון גרם לפרצי צחוק רמים מגרונינו לא פעם, אך החלק השני היה כבר כאוב מדי והקהל דמם בזעזוע. סרט חשוב ומרתק שבויים ונערך לעילא ולעילא. התמונה אמנם נראתה דחוסה ומפוקסלת במיוחד אך זה היה שולי לחווייה עקב טיבם המסעיר של החומרים התיעודיים כשלעצמם. צפיית חובה.
אני קיבורגית ואין לי בעיה עם זה של הקוריאני הגאון צ'אן ווק פארק שכבר קטף כל שבח אפשרי עם סרטו הקודם "שבעה צעדים" (oldboy) הוא פנטסיה נהדרת ומרהיבת עין כפי שהיה אפשר לצפות מהסרטים שמגיעים לאחרונה מחלק זה של אסיה, שבמרכזה בחורה שחושבת שהיא רובוט ומנסה להטעין את עצמה מליקוק סוללות. הידידים המסובבים קלות בבית החולים הפסיכיאטרי מסייעים לה בדרכם להגשים את ייעודה.

שני סרטים נוספים שהוצגו במסגרת הפסטיבל מוזנים ברגעים אלה בייט אחר בייט לכונני הקשיח -
המארח/הפונדקאי (the host) ה~~קוריאניהונג-קונגי~~קוריאני שיצא כבר לפני חצי שנה והפך, כך הבנתי, לקלאסיקה מיידית בקרב יודעי ח"ן חובבי ז'אנר האימה, ופפריקה, להיט האנימה התורן.
העליה הרביעית

sharper 14:28 ב יום יום שישי, 15 ליוני, 2007 | 1 קישור קבוע | להגיב

משתמש oink בשם גוגו72 פנה אליי בה"פ ושאל אם אהיה מעוניינת בגרעין (seed) של Kiosk. יש לו את Adam Mamooli ב192 ק"ס, הוא קיבל מחבר ולא בטוח אם הוא טרנסקוד. הוא הקשיב ונשמע לו טוב.

קיוסק? מאמולי? הא?
חפרתי וחפרתי במוחי אבל לא הצלחתי להיזכר על מה מדובר, ועל בסיס אילו מהתגובות/בקשות שפיזרתי באתר יכולה אולי להיסמך הפנייה המנומסת והאדיבה הזו אליי.

לאולמיוזיק גם לא היה מושג על מה מדובר.

בOink עצמו נמצא טורנט של אלבום אחר, שמתוך התגובות להעלאתו למדתי שמדובר בלהקת סקא רוסית. זה אולי יהיה מקום ראוי להעיר שאני לא סובלת סקא (חוץ אולי מבפרודיה של ביר7 "סקא זה רע").

בכל אופן זה כבר נתן לי מספיק אינפו למקד את החיפוש בגוגל (אלגוריתם מטומטם!) ולמצוא את הביקורת הזאת על אלבום מ2002 שמכילה בתחתיתה קישור לmp3ים של כל הטראקים בו. למרות שעד היום טרם הצלחתי להבין לעמקו את הקשר בין סקא לפאנק, כנערה-נוחה-להתרשם שהנני, התפעלתי עמוקות מדומיין האתר punknews.org שבו התאחסנה ונתתי סיבוב על שני השירים הראשונים ו…

אני לא יודעת. תשפטו בעצמכם. לאוזניי זה קצת גס ומפגר. ואת השפה אני לא ממש דוברת.

אגב ייצוא מוסיקלי מרוסיה, את הקאבר הקורע בדביליותו לט.א.ט.ו. של אדם ואנדרו אני מכירה כבר כמה זמן (נתקלנו בו לראשונה בפרק של עדי אשכנזי בו היא מנסה את מזלה עם לסביות משחרות לטרף על הבאר במינרבה) אבל לא ידעתי שהיוטיוב מוצף בסינכרונים שלו, שזה הגיקי שבהם:
פופרס

sharper 20:52 ב יום יום שישי, 25 למאי, 2007 | 4 קישור קבוע | להגיב

פלפלים חריפים הם בין דברי המאכל המסעירים שיש, לטעמי. צ'ילי קון קרנה, נקניקיות מרגז, שיפקה קטנים ופריכים שמתפצחים בפה שלועסים לצד השווארמה-עם-הרבה-עמבה, אפילו – אהמ – וופר חלפיניו… הצריבה המרגשת של חיך עולה באש השמיימה, ההבנה שאכלת אחד-יותר-מדי שמגיעה רק כשכבר מאוחר מדי, ההתגרות הנצחית בסף הסבל והשעשוע עם חיי הסכנה…
בצמרת הטבלה הנכספת נמצאים גבוה מעל היתר הפופרס (לא להתבלבל עם אמיל-ניטראט, התרופה מרחיבת כלי הדם המיועדת לחולי לב אך חביבה על הומואים) שהם פלפלים חריפים (חלפיניו במתכון המקורי שמצטייר כפיוז'ן דרום אמריקאי טיפוסי) שממלאים בגבינה (לרוב שמנת או צ'דר או שילוב כלשהו שלהן), טובלים בבלילה (ביצה/חלב/קורנפלור/פרורי לחם/קורנפלקס?) ומטגנים בשמן עמוק.

פגשתי אותם לראשונה בפוט-לאק רמת אביבי של לסביות גילמן-שיק מפורום יואל, שהתכנסו יחדיו להקרנת DVD פרטית של "המדריך האולטימטיבי לסקס אנאלי עבור נשים" לטריסטאן טאורמינו, ש~~ביימה~~תסרטה את הסרט ומזדיינת בו לפי ספרה רב המכר. הגילמן-שיקיות התייחסו להופעתה הקולנועית בבוז מופגן, תוך שימוש בכינוי המזלזל: "heterosexual slut".
איך שהגעתי לשם צנחתי ישר לתוך המלכודת, כשעם הבעת הילדה-טובה-ותמימה-ירושלים שלי נודבתי מייד למשימת ההתאבדות של קילוף הפלפלים החריפים שנחלטו ברותחין לפני בואי. מכיוון שהיה מחסור בכפפות גומי קיבלתי רק אחת, ונאלצתי למעשה לבוא במגע ישיר עם הממזרים הלוהטים – - -
כל מה שאכלתי לאחר מכן, כשהתיישבנו לאכול ולצפות בפורנו, היה חריף. אפילו הלחם.
הקפסצינים הארורים שהופרשו עליהן בנדיבות נספגו בכפות ידיי וחזרה לתוך כל דבר מאכל שהרמתי מצלחתי.
אבל אפילו למרות כל זה, הפופרס הנפלאים הצדיקו בטעמם את כל הסבל והמאמץ.

יש כמובן עוד הרבה גרסאות שונות ומשונות למעדן המפולפל הזה, שיונבו בגיגול "jalapeno poppers", המלבבת שבהן היא זאת שבה עוטפים את הפלפל הממולא מבחוץ ברצועת בייקון ומחזקים בקיסם. מי שהכי מצאה חן בעיניי היא זאת, אבל אצלי אני מתכוונת להשתמש בגבינת שמנת מחלב עיזים דוגמת פרומעז ולוותר על הכוסברה והשום. כמו כן, כפי שראיתי במתכונים מסוימים ושלמדתי מאימי בהכנת כתיתה (שניצל) וינאית, טבילה בקמח לפני שלב הביצה מוסיפה פריכות ועסיסיות למרקם.

השקעה לא קטנה, אבל הטעם, אוחחחח…
חתול וילדה

sharper 12:52 ב יום יום רביעי, 21 לפברואר, 2007 | 0 קישור קבוע | להגיב

סטריפ קומיקס שהגעתי אליו דרך בלוג האמפי3ים המצוין של מט פרפטואה.
בחן את עצמך: האם אתה מובטל?

sharper 22:59 ב יום יום שני, 12 לפברואר, 2007 | 1 קישור קבוע | להגיב

אם אתה מבלה את מרבית היום בשתיית קפה ובגלישה באינטרנט, כנראה שיש לך עבודה

ציטוט נבחר מתוך התוכנית החדשה של ציון ברוך ושני האחרים ("מה קשור"). קוראים לזה הַיִשְֹרָאֵלִים.
מי נתן לך רשיון, יא #@&*%$...?

sharper 11:54 ב יום יום שני, 22 לינואר, 2007 | 5 קישור קבוע | להגיב

עדכון: לכל הגברברים פה שחושבים שהם יודעים יותר טוב – בחנו את עצמכם על http://www.107.peugeot.co.uk/peugeot.swf">הפיג'ו 107 המופלשת!.
סכסוך נולד

sharper 10:13 ב יום יום ראשון, 21 לינואר, 2007 | 2 קישור קבוע | להגיב

לאילן דנינו יש אולפן הקלטות בשם כוכב נולד, שהוקם ב-86` על ידי אחד מיקי ארז שמכר אותו לדנינו ב-99`. דנינו מנסה במשך שנים לקדם ולפרסם את העסק בתקשורת האלקטרונית והכתובה אבל למעט הבלחות ספורדיות לא מצליח ממש לחדור לתודעת הציבור הישראלי ולהישאר שם.
ב2002 מפיקים דודו וטמירה ירדני לשידורי קשת תוכנית בשם לא נפסיק לשיר, שעשועון זמרה במסגרתו מתחרים שני צוותים על בקיאותם בשירים ופזמונים עבריים. לקראת העונה השנייה, כנראה בהשראת להיטי טלוויזיה בחו"ל כגון פופ איידול וקודמתה פופסטארס, הוחלט על שינוי קונספט טוטאלי: התוכנית תהפוך משעשועון לתחרות ותתמקד במתמודדים על תואר ה"כוכב נולד" כשהפרס הגדול הוא, איך לא, חוזה הקלטות בחברת תקליטים גדולה. ללוגו המקורי של התוכנית נוסף הסימן המעוצב של כוכב נולד, עם צורת הכוכב בחוֹלם. וכך הופקה לה עונה, ועוד אחת, ועוד, כשהשימוש בסימן כוכב נולד הולך ומתבסס על חשבון השם המקורי עד שזה האחרון מושמט לחלוטין והתוכנית הופכת להיות מזוהה עם הראשון באופן בלעדי. המפיקים והזכיינית לא חוסכים במאמצי השיווק והפרסום האגרסיביים ומצליחים לא רק לקעקע את דבר קיומה של התוכנית עמוק בתודעה הקולקטיבית אלא אף, במובן מסויים להופכה למדורת השבט הנוצצת בכל סלון כמעט במדינה.

כל אותו זמן מסתכל דנינו מהצד ורואה איך אחרים עושים שימוש וצוברים מוניטין ומעמד בשם שבמשך שנים ומלכתחילה היה שלו ומחליט שלא לשתוק יותר. באוגוסט 2003 נשלח מכתב מעורכת הדין של דנינו אל המפיקים. במקביל הוא גם פועל להסדרת הרישום ומגיש, חודש לאחר מכן, בקשה לרשם סימני המסחר. הצד השני בתגובה מגיש בקשה מתחרה, חודש אחריו.

בהליך לפי סעיף 29 לפקודת סימני מסחר ("בקשות מתחרות") שהתקיים לפניו קבע כב' הפוסק בקנין רוחני נח שלומוביץ כי במבחני היקף השימוש, תום הלב ומועד הגשת הבקשה גוברת עדיפותו של דנינו. בשאלת רישום מקביל שדנינו עתר לו כסעד חלופי והמפיקים התנגדו לו, ובשאלת טוהר הפנקס, נקבע שאין סיבה לפגוע בזכותו העדיפה של דנינו, ועל כן נפסק כי בחינת בקשתו תימשך ותיק הבקשה של המתחרים ייסגר, והם ישלמו לו הוצאות.
ההחלטה הנ"ל ניתנה בדצמבר 2005. הבקשה נבחנה ואושרה לרישום ופורסמה להתנגדויות בפברואר 2006, וכצפוי זו לא איחרה להגיע. וכל אותו הזמן משודרת בשיא האון העונה הרביעית של התוכנית, ממותגת כקדמת דנן בסוס המנצח כוכב נולד. אפשר בזהירות להניח שהסחבת המשפטית תספיק לעוד עונה אחת או שתיים, מה גם שההחלטה עלולה עוד להתהפך בסיבוב השני.
וגם, למרות הווישפול ת'ינקינג נראה לי שעוד מוקדם להספיד את כוכב נולד – התוכנית, לא האולפנים – ולא רק בגלל הסעדים המשפטיים השמורים למפיקים שעדיין לא מוצו עד תום. כמו שכותב הפוסק בגוף ההחלטה:

"…אין לי ספק בכוחן של המפיקות למתג מחדש את תוכניתן…"

נראה שזה רק עניין של זמן… יהיה משעשע אבל לראות אותם מתפתלים, אם וכאשר.