יש פתגם בריטי שאין טעם לשחד עיתונאי, משום שאין דבר בזוי שהוא לא יעשה מרצונו החופשי. ולכן אני נוהג בסלחנות עם העיתונות, כיוון שאיני מצפה לכלום. ולמרות זאת מדי פעם מופיע ידיעה מגעילה במיוחד, עד שכאחרון הפנסיונרים חסרי המעש גם אני מרגיש צורך לכתוב למערכת, או לפרסם פוסט, בהתאם לצייטגייסט.
מה שהקפיץ לי את הפיוזים כמו טוסטר מקולקל זו ידיעה באתר של עכבר העיר על העצרת בכיכר אתמול (התלבטתי והחלטתי שלא לפרסם קישור, מסיבות שיובנו בהמשך). בידיעה מצוטט איתן פוקס כאומר "מצער אותי ש[...] לא מכיר במה שמוטל עליו כדמות ציבורית, כמו שמצער אותי שהאמניות [...] ו[...] לא נמצאות".
אמנם נטייתם המינית של שלושת הנ"ל היא סוד גלוי, אבל עדיין סוד, שכן הם מעולם לא יצאו מהארון. איתן פוקס הוציא אותם בכוח, וזו התנהגות מחרידה ומגעילה, שלדעתי עומדת בניגוד ללקח שהיה אמור להלמד מהארועים האחרונים.
שהרי הזכות לחופש לנטיה מינית כוללת גם את הזכות להשאר בארון. איתן פוקס (וגם בן זוגו, שהנחה את העצרת אתמול, נוהג לעשות כך) לא מכירים בכך; ואל יתפלאו שישנם אחרים שפוגעים בזכותם שלהם, שכשהם עצמם לא מכירים בזכותם של אחרים.
וכמובן שגם העורכים שלא השמיטו את הציטוט מהכתבה ראויים לאותו גיהנום.