באיחור אופנתי (נניח), גיליתי שלפני שבוע נערך "record store day". אין הוכחה טובה מכך שענף מסחר מסויים מחרחר למוות כשצריך להזכיר שהוא קיים בכלל, וראו גם את free comic book day. מעניין אם היה פעם "יום חנויות מכונות הכתיבה".
אני לא רוצה להצטרף למקהלה היוונית שבוכה שהאינטרנט, על הטורנטים והחנויות המקוונות, הרג את התקליטים. נגמלתי מהנוסטלגיה המזוייפת לחתיכות פלסטיק מזהמות, שבירות, וכבדות. אבל מעניין אותי, ממרום שנותי, להבין מה מחליף אותן.
כשהגעתי לירושלים לפני עשור כבר היה לי כרטיס אשראי והייתי מזמין קבוע מהדואר, וגם משאיר חלק יפה מהמשכורת בחנות יד שניה בת"א (עברתי שם לפני כמה חודשים, אחרי שלא הייתי שנים, גיליתי שאוסף האייטיז המעולה שלהם נמכר כמעט כולו). אבל בכל זאת הייתי מבקר הרבה בבאלאנס. זה היה מקום מפגש חברתי בדיוק כמו שזה היה עסק.
מה מספק את הפונקציה החברתית הזו היום? אני יודע שאלו לא חנויות תקליטים. שם ריק כמו הקבר של גראנט, או השכל של השכנות שלי.
איפה ילדים נפגשים עם ילדים עם טעם דומה, בתקווה הלא-ריאלית שיצא מזה זיון? פייסבוק? במקרה הטוב הוא יציע לך להיות חבר של האמא של האקסית. הפגישות האקראיות בו מעטות, אם בכלל.
פורומים באינטרנט? חבר מנהל שניים בתקווה שיצא לו מזה זיון, וטרם (ואלוהים יודע שהוא מנסה).
מה אני מפספס כאן? איפה האקשן היום? (לא שאני רוצה להשתתף — אני זקן מדי בשביל זה; אבל הסקרנות עוד תעשה לי התקף לב, שבגילי המתקדם הוא קצת מסוכן)
