קימיה דוסון מוציאה אלבום לילדים . התגובות לעותק שכבר דלף הן, איך לומר, רחוקות מהתלהבות. למשל, זו של המשתמש "suspirio" בindietorrents
i want to poop in her mouth so she'll stop singing.
קימיה דוסון מוציאה אלבום לילדים . התגובות לעותק שכבר דלף הן, איך לומר, רחוקות מהתלהבות. למשל, זו של המשתמש "suspirio" בindietorrents
i want to poop in her mouth so she'll stop singing.
מגזין רשת של חבורת קומיקסאים/אומנים צעירים, עם הטוויסט שהם גם דתיים. איכות היצירות ויוצריהן נעה, כמו במקבילות החילוניות, מהלא מוצלח (שלא לאמר מחורבן), דרך הבוסרי, ועד המעולה, כשפעם בגליון וחצי נתקלתי בקטעים שגררו ממני קריאות התפעלות, כמו הקומיקס הזה של רחלי רוטנר.
אהבתי את העבודות של רננה.
יש כבודדדדד לאריק ובנץ
לא נראה לי שזה מה שיעזור להפריך את השמועות…
לפני כמה ימים, הגיע אלי לקוח, שהפנה אותי לסרטון שהועלה ביוטיוב. הסרטון הזה היה עולה ראשון בתוצאות החיפוש אחר שמו של הלקוח באתר, והיה נגיש גם לחיפוש בגוגל. הסרטון המדובר האשים את הלקוח שלי בהאשמות איומות וקשות.
אותו לקוח פנה ליוטיוב וביקש להסיר את הסרטון, ותנחשו מה היתה התשובה?
נכון. לא היתה תשובה. למה שהם יתאמצו? הרי לפי הדין האמריקאי אליו כפוף האתר אין כל חובה להסיר סרטון שכזה ולאתר לא תהיה כל אחריות גם אם הסרטון לא יוסר.
עו"ד יורם ליכטנשטיין מעלה סוגיה משפטית מעניינת ולא חוסך מקוראיו אף את הפיתול המסקרן שאיפשר לו בתושייתו להביא מזור לתלאותיו של הלקוח המושמץ, כאן.
תודה על הפרגון.
ויש המשך…
http://cafe.themarker.com/view.php?t=523845
Outrageous!
we should have some kind of international law for this kind of issues.
did i hear a hug?
סרט אנימציה ע"ג קירות ציבוריים.
MUTO a wall-painted animation by BLU from blu on Vimeo.
ש: איך אומרים core בעברית?
ת: קורה.
במסגרת אולטימטום שהוטל עליי להחליט עד סוף היום איזה בקבוק אני רוצה מהדיוטי (כרגע ההתלבטות בין קוניאק רמי מרטן VSOP שבמבצע ללפרויג רבע חבית – אם יש למישהו דיעה לכאן או לכאן אל תהססו לחלוק!) נתקלתי בבלוג השתייה המצויין הזה, שמצליח להיות גם אינפורמטיבי וגם נעים מאוד לקריאה, עם תיאורים מפתים שמפעילים את הבלוטות והחיך אפילו על ריק.
עדכון 1: מסתבר שנחתתי ישר ממאדים כי לא היה לי מושג שבישראבלוג התארח בלוג משובח לא פחות בעל תימה דומה כבר מאז 2003, שלאחרונה עבר לוורדפרס, כמקובל.
עדכון 2: כמובן שלבסוף בחרתי בלפרויג. מה השאלה בכלל.
עדכון 3: הנוסע הבא עלינו לטובה באמצע מאי כבר הוזהר בדבר המטלה המתחייבת. במסגרת הצלילה האינטנסיבית במהלך היומיים האחרונים אשר סיומה אינו נראה באופק במי מעיינות סקוטיים זכים, טעמים פירותיים וענני עשן כבול (באופן מטאפורי בלבד למרבה הצער) מסתמנת נעילה על גלנפידיך 15 סולרה ריזרב.
עדכון 4: … או אולי בעצם בלוויני 12. דאמיט. בגלל כל בלוגי האלכוהול האלה אני כבר יומיים כמעט לא באמת עובדת.
תודה על הפרגון
פיצ'פורק מקרינים במסגרת מיזם הטלוויזיה הטרי שלהם (איך לא חשבו על זה קודם?) את hated, סרטו של טוד פיליפס המתעד את ההופעה האחרונה בהחלט – כפי שהסתבר, בדיעבד – של ג'י.ג'י. אלין, פאנק-רוקר שהמילה "שערורייתי" קצת קטנה עליו. כדאי למהר ולתפוס אותו, למקרה שהם רציניים לגבי הקטע של "שבוע אחד בלבד". כמתאבן לפני המנה העיקרית מומלצת הביקורת המשובחת של ch4 על פס הקול שיצא בדיסק נפרד.

(קרוס-פוסטינג להודעה שנכתבה במקור בפורום גאווה-לסביות נענע)
המירוץ לנשיאות בארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית מהווה הפעם כר נרחב לשלל התבטאויות מיזוגינסטיות, סקסיסטיות ושוביניסטיות. העיתונות האמריקנית המזוהה ברובה עם אובאמה נחושה להציג את קלינטון מחד כמי שחייבת את כל הצלחתה לבעלה האקס-נשיא ומאידך כאישה כוחנית, דורסנית ונקמנית, ובפשטות: מפלצת. אפילו מורין דאוד, הכותבת השנונה של הניו יורק טיימס המזוהה בדרך-כלל כפמיניסטית, אשר במשך שנים חוותה על בשרה את המעמד המפוקפק של אישה יחידה בין עמיתים לעבודה שכולם ללא יוצא מן הכלל היו ונותרו גברים, התברגה בנוחות בשורת המקטרגים, כשהיא מכנה את קלינטון בטורה מהשבוע החולף "המחסלת" (Terminator) ומהרהרת בשובה להתמודדות בבחירות 2012 מול מקיין בן ה-65 – שהרי לא כלבה נקמנית כהילרי תוותר אי פעם. למען האמת גם הטורים הקודמים של דאוד לא היו אוהדים או סולידריים יותר מבחינה נשית, כמו שאפשר להיווכח למשל בדוגמה המדכדכת הזו מינואר.
בבוסטון גלוב מפרסמת מוניק דויל ספנסר, מי שכתבה בזמנו מדריך להתמודדות באומץ עם סרטן השד, רשימה מלאה בשנאת נשים בפני עצמה על כיצד הרסנו את מקום העבודה והפכנו להיות שנואות הן על ידי הכפופים לנו שאותם אנו מכריחות לעבוד קשה לפחות כמונו ולעשות הרבה שעות נוספות ומזמנות אותם לישיבות צוות ארוכות ומתישות שבהן בעיקר אנחנו מדברות והם דוממים, והן על ידי כל אמהות השכונה שוויתרו על קריירה ונשארו בבית עם ילדיהן שאותן אנחנו מנצלות כבייביסיטר בחינם ומכנות את שבע השעות שבהן אנחנו זורקות את ילדינו אצלן פגישת-משחק. לדויל יש גם, איך לא, פתרון מאוד פשוט לבעייה שלמדה לטענתה מעמיתיה הגברים: להביא מקטורן אחד נוסף למשרד ולהניח אותו מסביב למסעד הכיסא כך שהשרוולים יזלגו משני צידיו; כך, יחשבו כולם שאת עדיין נמצאת בסביבה, למרות שמזמן הסתלקת.
מה שהכי יפה אצל דויל שהיא מצליחה להימנע לחלוטין מלהזכיר את התופעה העגומה הכה נפוצה במקומות עבודה רבים כל כך, שגם אם מבחינת השכלתך, כישורייך והגדרת התפקיד את שוות ערך לעמיתיך הגברים, הן הם והן הבוסים תמיד יתייחסו אלייך כאל משרתת עלובה. הם ישאירו אצלך בחדר ו/או על שולחנך את כוסות הקפה המלוכלכות שלהם שסיימו זה עתה לשתות, הם ייכנסו ללא הזמנה עם מסמך לתיוק כלשהו וידרשו ממך לבדוק את מיקומו של התיק למרות שהם יודעים היטב שמידע מסוג זה מצוי לרווחת כולם במאגר מרכזי אלקטרוני במחשב הנגיש לכל, הם יטרידו אותך בלא הרף בסוגיות מינהלתיות שאינן בכלל בטיפולך על אף ולמרות שכבר הבהרת להם זאת עשרות פעמים, והם לא יחדלו לדבר אלייך בהתנשאות ובזלזול, לעקוץ אותך על כל צעד ושעל ולספר שוב ושוב בדיחות סקסיסטיות ופוגעניות על חשבונך, בין אם לגבי מזגך, כישורייך החברתיים, הזוגיים או האימהיים, תבונתך ויכולותייך האישיות או האינטלקטואליות, כושר השתכרותך וקידומך – ומכל הבא ליד.

לפחות אני מתנחמת מעט כי בעת שחיפשתי את הקישור למאמר של דויל שקראתי במקור במהדורה הבינלאומית המודפסת של ההראלד טריביון (שתחת מטרייתו, אגב, גם מורין דאוד מתפרסמת) נתקלתי באתר המצויין הזה, שמזכיר קצת את פוסט סיקרט אבל מתרכז בדיכוי מיני וגזעי. אני שוקלת להדפיס את התמונות ולתלות אותן על קיר משרדי שמעל ומאחורי השולחן שלי.
האמנם כל ביקורת הביקורת המופנית לקלינטון בהכרח שוביניסטית? האם טענה כל כך מגוחכת שהבוחר האמריקאי יעדיף נשיא שחור על נשיאה אשא יכולה להחשב ליותר מגוחכת אם לא הייתה ספין מבית היוצר של הקמפיין של קלינטון? האם ניתן להתמודד אם נשיאותה של אשה/שחור/כל מיעוט אחר (למרות שנשים אינן מיעוט) מבלי להיות שוביניסט/גזען/שונא מיעוטים?
האמנם אפשר לבקר את הביקורת מבלי שטענה דמגוגית מעין זו תוטח מייד בפרצופך?
בהחלט.
הביקורת התעלמה מגוון הביקורות הרלוונטיות על קלינטון וקיטלגה את ההתנגדות למועמדותה כהתנגדות הנובעת מהיותה אישה. הקיטלוג של כל ביקורת כתופעה תרבותית של חוסר שיוויון לוקה בדמגוגיות ובגלל המבנה שלה איננה ניתנת להפרכה ( את לא מסכימה אזי את בהכרח שוביניסטית).
חלק ניכר מהביקורת על קלינטון הינו רלוונטי וראוי – האם עובדת היותה סוציאליסטית בהשקפתה ראויה לביקורת? האם חוסר המשמעות בעינייה לזכויות אדם (חוק הפטריוט המפורסם נכתב בתקופת נשיאותו של בעלה, בה הייתה שותפה מלאה) אן הפיכת כח המשטרה האמריקאית לארגון פרהצבאי? האם התייחסותה המבטלת לאמירת אמת ראויה לביקורת? תמיכתה במלחמה בעירק?
עושר הנושאים בהם היא אמורה להיבחן כמועדת לנשיאות איננו יכול להיות מקוטלג כולו כשובניזם. כל המועמדים עוברים גרך הגיהנום הזה, זה חלק מכללי המשחק.
לא יודעת למה יש לי תחושה שמרוב להיטות להביע את הסתייגותך מהגברת אתה שם לי מילים במקלדת, מה גם שאתה מועד בדיוק באותו פח דמגוגי חסר מענה הולם שאתה מייחס לי (את תומכת בה רק משום שהיא אישה).
זה שחלק מהביקורת, או אפילו חלק ניכר ממנה, הינו רלוונטי וראוי כפי שאתה טוען, לא הופך את הנימה של דאוד ושות' לפחות ארסית ומיזוגנית, מה גם שרשימה שלמה על הדמעות של קלינטון או על המלתחה שלה או עד כמה האמינות שלה נפגעה בעקבות פרשת לוינסקי (למה דווקא שלה ולא של בעלה אלוהים יודע) לא נתפסת אצלי בדיוק כביקורת עניינית, אבל שיהיה. ממילא זו לא הפעם הראשונה שקוראים לי פמיניסטית ממורמרת.
אגב אני אישית הייתי מעדיפה לראות את מקיין בבית הלבן. ההתבטאויות ההומופוביות של קלינטון בעבר לא בדיוק קנו לה נקודות זכות אצלי, לתשומת לבך. כל זאת, כמובן, עדיין לא מפריע לי להיגעל מכל הקרקס והעליהום, באותה נשימה.
…ואני דווקא התייחסתי לביקורת על דאוד ולא לסקירה שלך. למעשה לא קטלגתי אותך את את הביקורת שלך בכלל אלא התרעמתי על הקיטלוג של הביקורת על קלינטון.
וכהערת אגב, מקקיין מפחיד אותי לא פחות מקלינטון (למעשה יותר) אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי

- אפי?
- מידבג.
xkcd בעברית?
אודי 13:32 ב יום יום שישי, 22 לאוגוסט, 2008 קישור קבוע
בטח אמרו לה כבר שהקול שלה יכול לקלף טפטים מהקיר אבל היא לא הפנימה.